סאלוקי Saluki

הסאלוקי הוא גזע עתיק בישראל. הבדואים מגדלים את הסאלוקי כבר דורות בעיקר לצרכי צייד, אבל גם כביטוי של עושר. סאלוקים מדבריים השתתפו עם בעליהם בתערוכות כלבים כבר בשנות ה- 40, תערוכות שנערכו על ידי מועדון הכלבני הפלשתיני (PKC). חלק מהסאלוקים חזרו עם בעליהם הבריטיים לאנגליה ותרמו שם להתפתחות הגזע.

​

שייך סולימן אל-הוזייל היה אחד ממגדלי הסאלוקים הגדולים בנגב הישראלי. כלבים מגידולו הוחלפו תמורת כלבים מירדן, סעודיה, פרס וסיני. בשנות ה- 70 התווספו לאוכלוסיית הסאלוקים בארץ כלבים מסיני, בעיקר משייך סלים איבן- גאזי מעין פורטוגה. גם כלבי יבוא "מערביים" תרמו לאוכלוסיית הסאלוקים בארץ – "ברנוון נושי" מספרד, "סנדסטרום נימרוד" מארה"ב היו שניים מהכלבים שתרמו לגידול המקומי.

​

גידול מרשים בגזע נרשם בשנות ה-70 וה-80. בתחילת שנות ה-90 נעצר הגידול הממוסד. אולם הבדואים המשיכו לגדל, ללא רישום בספר הגידול וללא קשר לחוג. הגידול הבדואי , כמיטב המסורת , נועד לשמר את איכויות הציד המיוחדות של הגזע.

​

אחת ממטרות החוג הישראלי לכלבי רוח היא לטפח את הטיפוס המקומי של הסאלוקי – "טיפוס הנגב", ולסייע בידי מגדלים לעשות זאת.

​

בשנים האחרונות חלה התעוררות מחודשת בגזע גם בארץ וגם בעולם. המאגר הגנטי הייחודי בארץ, עם הדגש על איכויות צייד בתנאים קשים, מעניין את חובבי הגזע בעולם. לשמחתנו הגזע רוכש לו מחדש מקומו כגזע המוביל בין גזעי כלבי הרוח בחוג.

​

סאלוקי בנגב עם חינה למיגון הרגליים וליופי ע'פ המסורת הבדואית

​

על הסאלוקי המדברי תוכלו לקרוא יותר בפירוט במאמרים.